: ספר ׳©׳ ׳” ׳” ׳›׳•׳× ׳— ׳§ ׳“ סימן קיח

הקודם הבא

דבר חדש דשיעור שפופרת הנוד הוא בד` אצבעות ולישב שיטת הגרש"ז

ב"ה ו` טבת התשכ"ו ברוקלין נ"י יצו"א.

יראה, בנחמת ציון וירושלים, בכפלי כפלים, מעלת כבוד הרה"ג המפו` כביר המעש פ"ה וו"ח אי"א כש"ת מוה"ר חנניא יו"ט ליפא דייטש שליט"א רבי העלמעץ והגלילות יצו"א.

אחדשכת"ר ספרו טהרת יו"ט חלק ט"ו קבלתי ומה שבקש לחוות דעתי העניה על ספרו דן וגם לרבות על ספרו על א"ח ח"א הנה באמת אך למותר הוא כי כבר כתבתי במכתבי הראשונים דעתי וכו`.

ומיהו לעשות רצון כת"ר חפצתי וגזלתי לי מעט זמן לעיין במה שציין לי כ"ג לעיין אחת הנה והנה שהוא אחת וראיתי בדף ט` תשובה על שאלתו מידי"נ הגאון הצדיק מצעהלעם שליט"א שדן בשיעור גודל שפופרת הנוד שהוא שיעור שני אצבעות כמבואר ביו"ד סי` ר"א ס"מ ובדף ס"ו כנראה שהוא אותה שאלה בעצמה נשאלה להרה"ג מהר"י ווייס במנשסתר שהנידון הי` במקוה בקהלה אחת שעשו השפופרת כשתי אצבועת ות"ח צווח להיות יותר רחב כי נקב ההשקה צריך יותר משתי אצבעות וכ"ת הביא דלענין דינא לא מצא מקור לשפופרת הנוד יותר מב` אצבעות ובמקואות פ"ו מ"ז עירוב כשפופרת הנוד בעוביה ובחללה כב` אצבעות חוזרות למקומו ובר"ש שם וברש"י יבמות י"ט ע"א ר"ל מתהפכות בחלל הנקב בריוח והאריך שם כדרכו של תורה. והגר"י הנ"ל הביא בתשובתו אליו מהגרש"ב מליובאוויטש זצ"ל שהחמיר לעשות נקב השקה כטפח ורצה להביא לו סמוכין מדברי התשב"ץ ח"ג סי` ל"ג דמי שהוא בעל נפש ירבה בשיעורים לצאת ידי כל ספק וכן נוהגין בכל המקומות לעשותו יותר מהשיעור כפלים וכפלי כפלים אלא שקיבל רשימה מהרב לאנדא מבני ברק שכתב דהשקה צריך להיות טפח על טפח וטעם הדבר נאמרה לו מפי קדשו של הגרש"ב אבל אינו זוכר כעת וע"כ אין זה מטעם התשב"ץ ולכן חזר ופי` כוונת הגרש"ב לפי שיטת רבינו יחיאל בתוס` פסחים ק"ט ע"ב ד"ה בים שפי` דצריך כמוציא רמון לפי שהשוורים מפסיקין בין הים למעיין והו` כהורק מכלי אל כלי כיון דמרחקי טובא וצריך שיבא שם מים בשפע והביא ראי` מתוספתא. ומינה יצא לחדש דשיעור דשפפה"נ לא נאמר רק כשמחוברין זה לזה בקרוב ולא כשיש הפסק ומשום דלא נתנו הדבר לשיעורין לחלק בין הפסק להפסק ע"כ החמיר להצריך טפח בכל פעם ע"כ.

ולא הבינותי דבריו דלטעם התשב"ץ אי נקט לשונו ממש א"כ צריך להיות שמונה אצבעות שהרי משמע כפלים וכפלי כפלים גם מ"ש דלא נתנו הדבר לשיעורין לחלק בין הפסק להפסק תמוה שהרי ודאי נתנו ונתנו לפי שיטת רבינו יחיאל ואם רבינו יחיאל החמיר כשמרחקי טובא אנן נחמיר לעולם אדרבה הרי אפילו כשמרחקי טובא שיטת רבינו יחיאל יחידאה הוא ולית דחש לה א"כ אם נאמר דעל שיטת רבינו יחיאל כיון די לן שנחמיר כותיה והבו דלא לוסיף עלה וכ"ש שלא נחמיר במקום שרבינו יחיאל מתיר גם כי בעצמו הביא דהצ"צ החדשות יו"ד סי` קע"ו אות י"א פי` דברי רבינו יחיאל דהא דמרחקי טובא ל"מ הוא רק בכלי והוא ידע יותר כוונת אביו בעל התניא ז"ל.

ועד השלישית אני בא שהביא שם בעצמו לדחות דבריו מדברי הטהרת מים (להרב טעליושקין) דף ר"ב שהביא מפרי השדה דף קל"ט שהחמיר כהתניא להצריך השקה טפח שכן החמירו הגרש"ז והאמרי אש והעיר ע"ז שהם לא דברו אלא לענין ביטול כלי ומנ"ל לומר כן דלענין השקה נמי צריך טפח והגר"יי ז"ל הודה לו דצדק בהערתו וגם האמרי אש לא מיירי התם אלא לענין ביטול כלי עיין חיו"ד סי` ע"ט וע"כ דאין לו שום שייכות עם דברי רבינו יחיאל הנ"ל.

ומה שנלפענ"ד בס"ד דלכאורה נראה שיטת הפוסקים דשיעור ביטול כלי ושיעור שפופרת הנוד תרי שיעורי נינהו ולא ראוי זה כראוי זה ובשיעור ביטול כלי החמירו האחרונים ז"ל שצריך לנקב כמוציא רמון להתיר לטבילה והגם דבש"ע מסתימת לשונו ומלשון הש"ך משמע דלא צריך לכל היותר אלא כשפפה"נ ומלשון הש"ך משמע לכאורה דאפי` פחות מזה מהני כשנעשה מתחת אמנם באמרי א"ש תמה על הכרעת האחרונים ז"ל דהרי הראב"ד בהדיא ס"ל דלענין לטבול בתוכה לא מהני בהכי והב"י כתב שזה ג"כ דעת רבינו ירוחם אליבא דהרא"ש וכן הביא בב"ה בשם הריטב"א דהרא"ה ורבותיו סוברין דלטבול בתוכה לא סגי רק בכמוציא רמון וגם ברמב"ם אינו מבואר דבכלי עץ לטבילה סגי בביטול כשפפה"נ גם בבית אפרים הביאו בפ"ת סי` ר"א פסק שעושים בו נקב כמוציא רמון וכן הורה בפשיטות מרן רשכבה"ג כק"ז בשו"ת בית שערים יו"ד סי` רצ"ג ע"ש.

וידוע מחלוקת הראשונים ז"ל בדין דמ"ר יש מפרשים דדוקא בכלי עץ הוא דבעי כשיעור מוציא רמון אבל בשאר כלים סגי כשפופרת הנוד ועיין ב"י כאן אבל בירושלמי מקשה אהא דים של שלמה היו טובלין בו כהנים ופריך והלא כלי הוא ותי` משום דהי` מנוקב כמוציא רמון ועיין תוס` פסחים ק"ט דלכך הי` כמוציא רמון שלא יטמאו אותו כהנים כשטובלין וכ"כ הרמב"ן בב"ב וכן הוא דעת הי"מ שהביא הסמ"ג ולדידיהו לא צריך כמ"ר לענין טבילה אלא שעשו כן כדי לבטלו מתורת כלי שלא יקבל טומאה ע"י כהנים שטובלין בו כשהן טמאין. ומיהו הרוקח פי` דיש"ש אפילו בלא נקיבה היה טהור לפי שהיה מחובר לקרקע ועשוי לקרקע אלא דלטבול בתוכו לא מהני מה שעשוי לקרקע ולכך נקבוהו כמ"ר שיוכלו לטבול בתוכו ומשמע דס"ל דאין טובלין בכלי ע"י חיבור כשפפה"נ וגם אינו בטל מתורת כלים כ"א בנקוב כמוציא רמון, ודעת הריטב"א והרא"ה ורבותיו הביאם בבד"ה רמזתי עליהם בסמוך דשום כלי לא יוצא מידי שאיבה בין לאדם ובין לכלים עד שיהיו נקובים כמוציא רמון ומתישב עי"ז הא דשוקת ואמה ע"ש.

והד"מ אחרי שהביא מחלוקת אי טובלין בכלי ע"י חיבור סיים ואם ניקב הכלי בשוליו כשפפה"נ מותר לטבול בו לדעת רבינו ואע"ג דלדעת רי"ו והב"י בדעת הרא"ש לא מהני כשפפ"ה מ"מ כמ"ר בטל מתורת כלי ודאי דמהני כמ"ש שהיה יש"ש עכ"ד משמע נמי דס"ל דבעי כמ"ר אלא דבש"ע בהג"ה ס"ז כתב אמ"ש המחבר הלוקח כלי גדול ונוקבו נקב המטהרו הגיה הרמ"א וי"א דבעינן כשפפ"ה וכן יש להחמיר דס"ל דסגי כשפפ"ה אפילו לחומרה והוא היפוך ממה שכתב בד"מ וכבר תמה עליו בס` גד"ט שאלה ד` ע"ש וגם תמה אש"ך ס"ק כ"ג שהקיל יותר דאפילו בניקב בשוליו רק משהו עלתה לו טבילה וכתב דחלילה לסמוך עליו וע"ש בסופו שהעלה לדינא דכלי אינו מטהר אלא בניקב כמ"ר וסתם רמונים הם כראשו של תינוק, וגם העלה דשיעור זה של רימון צריך להיות במקום אחד ושני נקבים אינם מצטרפין ועיין עוד שם בתש` ג` ה`.

עכ"פ נראה דשיעור ביטול כלי ושפפ"ה תרי מילי נינהו אמנם ראיתי להמאירי בפ"ד דמקואות מ"ד ד"ה היתה כלי וז"ל וכמה יהא בנקב זה שיהא אותו נקב מבטלו מתורת כלי שלא יפסל המקוה מדין שאובין כשפופרת הנוד ואעפ"י ששיעור זה נתון לעירוב מקואות הא בהא תליא שכל שהוא נחשב נקב לעירוב מקואות נחשב נקב להפקיעו מתורת כלי שלא ליפסל המקוה מתורת שאיבה ע"ש וכן כתב עוד שם בסמוך ע"ב ואפי` שבראשון ביבמות הביאו זו של שוקת יהו לענין עירוב מקואות ר"ל שלא היו בו מ"ס אלא שהיה סמוך למקוה אחר שהי` בו מ"ס והיו מתערבין דרך אותו נקב מ"מ הואיל והא בהא תליא מביאין אחת לחברתה ע"ש גם הב"י יו"ד סי` ר"א כתב לחדש כן בשיטת הרמב"ם ז"ל דהא בהא תליא אלא דיצא לחדש דתרי שוקת יהו היו דהי` קשה ליה מגמ` יבמות ע"ש אמנם המאירי לפי פירושו שפיר מיושבת קושית הב"י למעיין שם ובפי` המאירי מיושבת נמי קושית הר"ש והרא"ש ז"ל איך הגמ` הוציאה המשנה מכוונתה הפשוטה ע"ש ובמאירי ובהמציין שם ודו"ק כי קצרתי בזה.

ומעתה נראה לחדש מאחר דס"ל להמאירי והב"י דביטול כלי ועירוב מקואות שיעור אחד להם והא בהא תליא והסברא לזה נראה דכ"ז שהוא כלי אין שייך לומר עירוב מקוה שהרי הא כלי והא מקוה ואנן עירוב מקואות תנן או מטעם אחר מ"מ כיון דתלוי זה בזה א"כ כיון דאנן קיי"ל להחמיר בביטול כלי עד כמוציא רמון א"כ שפיר צריכין אנו להחמיר גם בעירוב מקואות כמוציא רמון ולא סגי בשפפה"נ דאל"כ אכתי נטעה דגם לביטול כלי סגי בשפפה"נ כיון דהא בהא תליא ואף דהמאירי בעצמו ס"ל דביטול כלי סגי בשפפה"נ לשיטתיה אזיל דס"ל דביטול מתורת כלי נמי סגי בשפפה"נ אבל לדידן דמחמרינן בביטול כלי עד כמ"ר שפיר צריכין להחמיר גם בעירוב מקואות עד כמ"ר ולא מבעיא לדעת הפוסקים דבכל כלים בעינן עד כמ"ר לבטל אלא אפילו להפוסקים דדוקא בכלי עץ בעינן עד כמ"ר ובשאר כלים סגי בשפפה"נ מ"מ יש סברא להחמיר אפילו בשאר כלים לענין ביטול כמ"ש כל האחרונים ז"ל וכיון שכן שפיר יש להחמיר גם לענין השקה שהוא עירוב מקואות עד כמ"ר ושפיר מצינו ידינו ורגלינו לשיטת הגה"ק התניא ז"ל והאמרי אש ופרי השדה שהחמירו אפילו לענין עירוב שיצטרך טפח ועכ"פ יש לן סברא גדולה לזה ואין לדחותו בקש, הגם כי יצאו הדברים מפי הגה"ק רש"ז ז"ל.

ובמה שכתבנו שפיר מיושבת נמי קושית הטהרת מים והגר"י ווייס שהקשו אבעל פרי השדה שהגרש"ז מיירי לענין ביטול מת"כ ולא לענין עירוב מקואות וכן מהר"ם אש לענין ביטול כתב כן דודאי זה אמת הוא אבל הרי כיון דהא בהא תליא א"כ מ"ש שכתב כן לענין ביטול כלי ומ"ש עירוב מקואות כיון דשיעור אחד להם לדעת המאירי וב"י והא בהא תליא וק"ל.

ולולי דמסתפינא הי` נלפענ"ד לומר דלשיטת קצת פוסקים ראשונים ואחרונים מדינא צריך שפפה"נ לענין עירוב מקואות ד` אצבעות לכה"פ אפילו אי לא נימא כשיטת המאירי הנ"ל אלא נימא דלענין ביטול כלי שיעור כמ"ר ולענין מקואות סגי כשפפה"נ וכדעת שאר פוס` מ"מ בעינן ד` אצבעות ואפרש שיחתי דהצל"ח פסחים קי"ו חידש דבזמן הזה נתקטנו הביצים עד למחצה לאחר שנתברר לו במדידה ביצה שלימה שלנו הוא רק חצי ביצה מביצים שמהם דיברה התורה. ומרן הח"ס ז"ל בא"ח סי` קפ"א תמה עליו דאם הביצים נתקטנו גם האנשים נתקטנו וא"כ גם השיעור נתקטן דהאמת הוא דבכל דור ודור ישוער החלה במ"ג ביצים וחומש ביצה שבאותו הדור וגדלות וקטנות כל הגידולים הן חיים הן צמחים לפי הזמן והמקום ובהא אנו משערים אבל בסי` קכ"ז נראה כמסתפק ומודה להצל"ח ועיין חז"א סי` ל"ט באריכות בזה, גם בשו"ת חו"י שבסוף ספר חוט השני כתב שאם כל הדברים נתקטנו גם אנחנו משערים לפי ערך אותו הדור.

ובתשובה לח"א מחכמי ירושלים הארכתי בדבר והבאתי משו"ת תשב"ץ שכבר העיר בחידוש הצל"ח ע"ש בח"ג סי` ל"ג דשיעור האגודלין יותר גדול משיעור הביצים ושני שיעורין אלו סותרין זה את זה ומרן הצל"ח והח"ס לא ראו דברי התשב"ץ בזמנן גם בס` מגן אבות דן בזה. והתשב"ץ ז"ל חילק דכל בדרבנן הולכין בתר שיעור הקטן וכל שהוא בדאורייתא הולכין בתר שיעור גדול וכנראה דלא ניחא ליה לומר דהשיעורין משתנים בכל דור ודור.

איברא דראיתי למרן כק"ז בבי"ש יו"ד סי` קמ"ב וסי` רס"ב שתמה על הח"ס והחו"י שרצו לומר שאם נתקטנו הדברים משערין לפי ערך אותו הדור ותמה ממ"ש הרמב"ן ז"ל בפ` נח עה"ת בפסוק ואני הנני מביא וכו` וכתב הרמב"ן ואל תתפתה לאמר כי היו שלש מאות אמות באמת איש נח והיה גדול שא"כ היו גם האנשים גדולים גם החיות והעופות וכו` ועוד כי האמות אמות התורה הנה ע"כ. ואם כדבריהם ששיעורי התורה המה בכל דור לפי ערך גדלות וקטנות האנשים בדור ההוא א"כ מה ועוד הלא אמות התורה היו אז לפי גדלות נח ע"ש שהוא קושיא קיימת והכריח מזה דשיעורי התורה שוים בכל דור, וקצת יש להעיר מגמ` יומא דף פ` א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין ופריך מאי ירבה בשיעורין אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא אשר לא תעשינה וגו` אלא דלא מיחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול ועיין רש"י שם ובגמ` סיים א"ר יוחנן שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני ופריך עונשין מכתב כתיבי ומשני אלא שיעורין של עונשין הלל"מ מסיני והמעיין שם יראה לכאורה דאין שיעורים משתנים לפי דור ודור אלא נאמרו למשה מסיני לכל הדורות וכדעת מרן זק` זצ"ל והבן.

עוד עלה במחשבתי הרהורי דברים מגמ` ב"ב ע"ג ע"ב רבב"ח אזיל במדברא איתלוי ביה טייעא אמר ליה תא ואחוי לך מתי מדבר אזלי חזיתינהו ודמי כמאן דמיבסומי וגני אפרקיד והוה זקיפא ברכא דחד מינייהו ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכוב גמליה וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה ועיין רש"י שם מבואר דבני דור המדבר היו אנשים גבוהים גבורי כח ופשוט דגם אגודליהם היו גדולים לפי ערך אבריהם ואפ"ה ודאי דלא היו להם שיעורין מיוחדים ועיין ברכות ובכורות מ"ד אמר רב משה רבינו עשר אמות הי` שנאמר ויפרש את אהל על המשכן וכו` א"ל שימי באמה של קרש ופרש"י עשר אמות קס"ד באמה שלו קאמר וכו` באמה של קרש דהיינו עשר אמה באמה של קרשים דאורך הקרשים לא נמדד באמה של משה והא דאמרן בפירקא דלעיל אחת יתירה על של משה חצי אצבע לאו בשל משה ממש קאמר דודאי של משה היתה יתירה מאד ע"ש ולשיטתינו עכ"פ נתחזקה שיטת הרמב"ן ז"ל דלאו בשל משה מדדו אלא באמת התורה שהיא אמה בינוני כפי מה שתיקן משה אף שיש לדחוק שם קצת מ"מ נראה כמ"ש.

ובאמת כי זה דבר פשוט דהדורות הולכות ומתמעטות והאנשים אשר המה עודנה חיים קטנים הם נגד הראשונים ובגמ` נדה כ"ד ע"ב תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת נפתחה מערה תחתי ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמו כשחזרתי לאחורי אמרו עין של אבשלום היתה ושמא תאמר אבא שאול ננס הוא אבא שאול ארוך בדורו הוה ורבי טרפון מגיע לכתפו ורבי טרפון ארוך בדורו הוה ורבי מאיר מגיע לכתפו רבי מאיר ארוך בדורו הוה ורבי מגיע לכתפו רבי ארוך בדורו הוה ורבי חייא מגיע לכתפו ור` חייא ארוך בדורו הוה ורב מגיע לכתפו רב ארוך בדורו הוה ורב יהודה מגיע לכתפו ורב יהודה ארוך בדורו הוה ואדא דיילא מגיע לכתפו הרי דהדורות היו מתמעטין ובאין דור אחר דור אפילו בימי התנאים ואמוראים ועיין ב"מ דף פ"ד כי הוו מקלעי ר` ישמעאל בר` יוסי ור` אלעזר בר` שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו וכו` ע"ש ואמר התם כי כאיש גבורתו מבואר דהיו אנשים גבורים וגדולים באבריהם והדורות הולכות ומתמעטות וזה פשוט בין חכמי התורה וחכמי המחקר. וגם דא פשוט דאפילו בין מדינה ומדינה יש חלוק גדול בין יושביה ולמשל ידוע ומפורסם הוא שאנשי ברה"מ הם יותר קטנים מאנשי ארה"ב ובריטאניא ואנשי עסקימא הם קטנים למאוד אבל אי נימא דהשיעורין נאמרו למשה שיעורי התורה א"כ ליכא שום קשיא כמובן, ועכ"פ מזה מוכרח כהרמב"ן ז"ל. [ועיין לעיל סימן ס"ט].

ומעתה נחזור לדידן כיון דביררנו דודאי האנשים נתקטנו מזמן מתן תורה עד היום והשיעורין נשתיירו דהשיעורין שיעורי תורה הן וכדעת מרן כק"ז על שם הרמב"ן ז"ל א"כ האצבעות נמי נתקטנו ושיעור שפופרת הנוד כהלכה למ"מ ולא נשתנה ולא ישתנה לעולם א"כ כיון שנתקטנו האצבעות בערך כל הגוף שהוא עד למחצה נמצא דשיעור שפופרת הנוד הוא ד` אצבעות שהם ב` אצבעות של דורו של משה נמצא דכעת יצטרך מדינא כשפופרת הנוד ד` אצבעות כיון דנתקטנו האנשים והשיעורים נשארו במקומם. וזה דבר חדש, ואף שבתשובה אחת צדדתי קצת דתלוי לפי המדינה ומדינה אמנם נראה דלפי שיטת הרמב"ן ז"ל ומרן א"א לומר כן גם כי כנראה דבזמן התלמוד הי` להם שיעור של משה אף שגם אז כבר נתקטנו בנ"א ואף שאין לנו ידיעה ברורה עד כמה נתקטנו אמנם בזה י"ל דיותר ממחצה לא נתקטנו ואמינא כמו לנוב"י דביצים נתקטנו עד למחצה לשיטתו אמינא דע"כ יותר מחצים לא נתקטנו בנ"א א"כ יצא לנו הלכה חדשה דמדינא צריך שפופרת הנוד כד` אצבעות וכנ"ל.

והנה ידעתי גם ידעתי כי דבר חדש הוא ובודאי ימצאו מבקרים ויאמרו שח"ו לחדש דברים כאלו ולהוציא לע"ז על המקואות מ"מ בענין כזה אין זה משום מוציא לע"ז ח"ו חדא שהרי גם הבעל התניא ואמרי אש הצריכו כטפח שהוא עוד יותר מד` אצבעות ואני רק להראות מקור בהלכה לשיטתם באתי גם כי דברי בעזה"י דברי טעם הם ולכן אם יסכימו עמי חברי וכ"ש רבותי נלפענ"ד כדאי כל מקום שאפשר לתקן השפופרת לד` אצבעות לכה"פ ואם אפשר עד לטפח כדי לצאת מכל הספיקות ובפרט כי הראתי לדעת דגם להמאירי והב"י הי` צריך כמ"ר שהוא יותר מד` אצבעות ומשום מוציא לע"ז אין במקואות כמו שכתב התשב"ץ ובדברי חיים הל` מקואות דבתיקון מקוה אין בה משום מוציא לע"ז דמחמרינן בה בכל החומרות כפי האפשר וכן נוהגין בכל ישראל והשי"ת יצילנו משגיאות ויזכינו להיות ממסייעים בטהרת בנ"י ויישר כחו וחילו לאורייתא ודעתי שאם אפשר לו להזדרז גם בזה בענין תקון השפופרת הנוד וזכות הרבים יהי` תלוי בו. שוב דברתי עם ידי"נ הגאון הצדיק רי"א הענקין שליט"א והסכים עמי בכל הנ"ל.

[ודע כי נפל מילתא בליבאי לפמ"ש הרוקח סימן שע"ז וכ"נ דעת התוס` רי"ד דהא דכתבו התוס` על קושית הירושלמי האיך טבלו בים של שלמה והלא כלי הוא ומשני דרגלי שוורים נקובים היו כמוציא רמון ופי` הרוקח ז"ל דכשהכלי משוקעת סגי בנקב של שפופרת הנוד אבל כשהכלי מבחוץ בעי כמוציא רמון לבטלו מתורת כלי ולפי"ז י"ל דהגרש"ז חשש שיעשו מקואות כעין כלי כמו שעשו הרבה בזמנו כעין ארונות של עץ שהניחם במקוה ותלוים והצריך שיעור טפח לעולם שהוא כמוציא רמון].

דושה"ט וש"ת בברכת התורה בלב ונפש.

מנשה הקטן